חצי מאה של אמנות: סיפורו של הקליגרף הסורי מוסטפא נג'אר

סיפורו של הקליגרף הסורי מוסטפא מוחמד נג'אר הוא מסע של התמדה ומסירות לאמנות הכתב הערבי שנמשך למעלה מחמישה עשורים. נג'אר, יליד העיר חמה (1943), הטביע את חותמו בעולם האמנות באמצעות שילוב בין לימוד קפדני לבין פיתוח סגנון אישי המזוהה עמו כיום.

דרכו המקצועית של נג'אר החלה בצעירותו בחמה, שם פיתח את תשוקתו הראשונית לאמנות הקליגרפיה. בתיאורו את ראשית דרכו, הוא נזכר כיצד נהג לצפות בתלמידים אחרים מכינים את כלי הכתיבה המסורתיים מקני סוף ועץ, מה שהוביל אותו לניסיונות ראשונים לייצור כלי כתיבה מאולתרים, בין היתר מיתדות כביסה ישנות.

המעבר המקצועי הגיע עם הגעתו לדמשק והמפגש עם דמויות מפתח בתחום. נג'אר מציין את השפעתו הרבה של הקליגרף המנוח עבד א-רחמן אל-פאחורי, שהיה הראשון להנחותו באופן מקצועי. לדבריו, תהליך הלמידה והביקורת המקצועית של אל-פאחורי סייעו לו להשתחרר מהיותו חובב ולהפוך לאמן מיומן. מאוחר יותר, בדמשק, מצא השראה בדמותו של הקליגרף ג'מאל בוסטאן, שאותו הציב כיעד מקצועי לשאיפה למצוינות, וכן הקליגרף מחמוד אל-הווארי, שעימו עבד בין השנים 1972 ל-1979 ושסייע לו לשלב היבטים מסחריים ואמנותיים בעבודתו, כגון כתיבה על נחושת ועיצוב לוחות.

אחד ההישגים המרכזיים של נג'אר הוא יצירת סגנון ייחודי לו הוא קורא "התעליק הדמשקאי". הוא מדגיש כי בעוד שהוא שולט בסוגים רבים של קליגרפיה, כתב ה"תעליק" תופס מקום מרכזי בליבו, בשל החופש האמנותי והאותנטיות שהוא מייחס לו. לאורך השנים הציג נג'אר את עבודותיו בתערוכות בינלאומיות רבות, בהן בסין, גרמניה, דובאי, אירלנד וערב הסעודית. בשנת 2015 רשם ציון דרך אישי כאשר זכה במקום הראשון בתחרות קליגרפיה בסגנון "נסטעליק" שנערכה באוניברסיטה האסלאמית במדינה, הישג שאותו הוא מתאר כרגע של אישור ליכולותיו בין בכירי האמנים בתחום.

מעבר לעיסוקו האמנותי, נג'אר ידוע בשילוב המפתיע בין אמנות הקליגרפיה לעולם הספורט. הוא עסק בצעירותו בפיתוח גוף כמתחרה מקצועי, ורואה קשר ישיר בין שני התחומים. לטענתו, אמנות הקליגרפיה דורשת ריכוז, דיוק, סבלנות ומשמעת עצמית – תכונות המשותפות גם לעולם הספורט. הוא טוען כי "הקליגרפיה היא האישיות של האדם על הנייר", ומדגיש כי היא דורשת מעבר לידע טכני גם חיבור רגשי עמוק.

בנוגע לעתיד המקצוע בעידן הדיגיטלי, נג'אר מביע אופטימיות זהירה. הוא סבור כי הטכנולוגיה אינה מהווה איום על עצם קיומו של הקליגרפיה האמנותית, אך מזהיר כי השימוש במחשב ככלי להעתקה אינו יכול להחליף את הלמידה והתרגול הידני. עבור מי שמעוניין להיכנס לעולם זה, נג'אר מסכם את תמצית הצלחתו בשתי מילים: "אהבה וסבלנות".