האמנות הדיואנית: שימור המורשת העות'מאנית בדמשק

אמנות הכתב הערבי הקלאסי ממשיכה לתפוס מקום מרכזי בשימור המורשת התרבותית בסוריה, כאשר ה'דיואני הג'לי' (Al-Diwani al-Jali) ניצב בחזית העשייה האמנותית בדמשק. סגנון ייחודי זה, המאופיין בתנועתיות רבה ובדיוק גיאומטרי, עבר כברת דרך ארוכה מהתפקידים המנהליים שביצע בחצרות הסולטנות העות'מאנית ועד להפיכתו ליצירה אמנותית עומדת בפני עצמה בתערוכות ובמיצגים מודרניים.

הכתב הדיואני הג'לי מתאגד תחת משפחת הכתבים הדיואניים, אך הוא מובחן בזכות רמת המורכבות שלו. בעוד שהדיואני הרגיל שימש למסמכים ולקורספונדנציה רשמית, גרסת ה'ג'לי' מתאפיינת בצפיפות של עיטורים, נקודות מעוצבות בקפידה ושזירה מורכבת של אותיות הממלאות את המרחב הנתון. המבנה הוויזואלי של הכתב מדמה לעיתים קרובות דמות של כלי שיט השט בין שתי גדות מקבילות, מה שמעניק ליצירה תחושת תנועה ואיזון בו-זמנית.

על פי מחקרים היסטוריים, מקורו של הכתב בסוף המאה ה-16 ובתחילת המאה ה-17, ומיוחס לדמויות אמנותיות שפעלו בחצר העות'מאנית. העבודה עליו דורשת מיומנות גבוהה בתכנון חללים ריקים (פרופורציות) ויכולת טכנית לשלוט בחיבורים המורכבים שבין האותיות לעיטורים הנלווים. זוהי אמנות הדורשת סבלנות רבה ודיוק, שכן כל נקודה ועיטור הם חלק אינטגרלי מהקומפוזיציה הכוללת.

הסצנה האמנותית בסוריה תורמת רבות לשימורו של סגנון זה. אמנים סורים מודרניים, וביניהם הקליגרף עבד א-נאצר אל-מסרי, מובילים את הניסיון לשמר את חוקי היסוד של הכתב תוך הוספת נגיעות אישיות המותאמות לעין המודרנית. אל-מסרי, בן העיר חומס ותלמידו של האמן עדנן שיח' עות'מאן, צבר מוניטין בינלאומי בזכות עבודותיו בתחום זה, תוך שהוא משתתף במיזמי יוקרה של כתיבת טקסטים דתיים ותערוכות קליגרפיה ברחבי העולם הערבי.

לדברי אל-מסרי, המפתח להצלחה בכתב הדיואני הג'לי הוא השילוב בין נאמנות לכללי המסורת לבין הגמישות האמנותית שמעניק הכתב ליוצר. הוא מציין כי המעבר מתפקיד ביורוקרטי-מנהלי לתפקיד אמנותי-אסתטי אפשר לכתב לשרוד את השינויים ההיסטוריים שעברו על האזור. גם לאחר רפורמות תרבותיות והחלפת האלפבית במקומות שונים במאה ה-20, הצליחו אמני הכתב הסורים להבטיח את הישרדותו של הסגנון, ולהפוך אותו לשפה חזותית המגשרת בין הזיכרון ההיסטורי של הדיואנים העתיקים לבין הרגישות האמנותית העכשווית.

היכולת להמשיך וליצור יצירות מורכבות ומאוזנות מעידה על חיוניותו של הכתב הערבי בסוריה. התעקשותם של מומחים וצעירים כאחד ללמוד את הטכניקות העתיקות מבטיחה כי האמנות הזו לא תישאר נחלת העבר בלבד, אלא תמשיך להוות כלי ביטוי משמעותי גם עבור הדורות הבאים.